לא ממש הכל מהתחלה..
ה"כל", זה הרגע שבו הרשיתי לעצמי לכתוב אותי ולפרסם לעיני כל.
הסרטון המצורף כאן הוא אוסף של תמונות שצילמתי בנייד במהלך חודשי הריפוי שלי, מסע שארך 120 ימים. לא רק צילמתי, גם כתבתי, המון. כתבתי לעצמי, כתבתי לכם (בלי שתדעו), כתבתי פחדים, כתבתי חלומות, כתבתי תודות, כתבתי מנטרות, פשוט כתבתי כל מה שעלה לי לראש. כל מה שרץ בראש שלי (ולא הרפה) נכתב על דף במחברת או בפתקים שבנייד. הכתיבה הייתה משמעותית בריפוי שלי, כתבתי את הכאב שלי, את הכעס שלי, את הלב שלי. מה שאני מנסה לומר, זה, שלא סיננתי מפני עצמי דבר, הרשיתי לעצמי ביטוי מלא מבלי לחשוב מה אגיד או מה מישהו אחר יגיד.
כתבתי קצת גם לפני הסרטון, בקושי רב, בהתפתלות, לא כמו שהיום, כתבתי כי "צריך" ( לקדם ולשווק את עולמה של אלכסה) ברור שגם אז כתבתי מהלב אבל עם הרבה מעצורים, בעיקר מבפנים. כל מה שכתבתי אז, במסע ההחלמה, יאוגד לספר המתאר/מתעד מה קרה שם בתכלס, מה עשיתי בדיוק, איך זה הרגיש באותו הרגע, על כוחות הריפוי שגייסתי ועוד. זה לא ספר שנכתב בדיעבד. הוא כולו כתוב, מחכה לזמן הנכון לצאת לאור.
הבלוג הוא המשך ישיר וטבעי לספר. עוד הרבה דברים רוצים להיאמר, להישמע, לגעת, לפגוע, להזיז.
תודה שאתם כאן איתי.
להשאיר תגובה