האם כל מה שקורה,קורה מסיבה מסוימת?

השבוע חיפשתי מייל שחששתי שאולי פיספסתי ומצאתי במקומו אוצר, מצאתי מייל ששולחת ג'ון ג'יקובס, מידי שבוע, לרשימת תפוצה. ג'ון הייתה מטפלת שלי בעבר ואני אוהבת ומעריכה אותה מאוד. הכותרת הייתה: "הכל קורה מתוך סיבה ושקרים נוספים שאהבתי".

המייל נכתב בהשראת הרצאת טד מאוד מעניינת של בחורה צעירה מארה"ב היסטוריונית, אשר חקרה את "דת השגשוג". לינק להרצאה יהיה בסוף הפוסט. כמובן שגם היא חלתה בסרטן, בשונה ממני הוא הופיע בתקופה מהממת בחייה ובדומה אליי ואולי לכל מי שפגש סרטן טלטל את כל חייה ואת מה שידעה, האמינה, חקרה.

בגדול, אני בהחלט מאמינה שהכל קורה מסיבה, גם כאשר איננו מבינים אותה או מודעים אליה. באיזשהו שלב בהתמודדות שלי נמאס לי, חשבתי שאני יודעת למה סרטן, יודעת מה עליי לשנות, עושה המון או יותר נכון עובדת במשרה מלאה על מנת להחלים. במקביל על הסרטן שום דבר מזה לא עשה רושם והוא המשיך בשלו.

דיי בתחילת ההתמודדות שלי, נשמעה רבות האמירה: "שיש לי תפקיד גדול, שלא "סתם" קיבלתי התמודדות כזו". תמיד תהיתי על מקורה ותמיד היא עוררה בי אי נוחות. כמובן שכאשר חשבתי שהחלמתי בפעם הראשונה והשנייה האמנתי לזה והלכתי בדרך הזו של להעביר הלאה את כל מה שלמדתי בעקבות ההתמודדות הזאת. בפעם השלישית, גם שאלתי מלא שאלות אבל גם הייתי עייפה ומתוסכלת ומפוחדת. ההסברים או החיפוש אחריי ההסבר שיניח את דעתי לא עבדו כמו בעבר. הרגשתי שזה בור ללא תחתית.

זה נראה שרוב המנטורים, הפילוסופים, אנשי רוח אשר צמחו מתוך ה"דבר" שהתמודדו איתו (משבר, מחלה, התמודדות בלתי אפשרית, נסיבות חיים איומות ועוד), הבינו, מצאו את הסיבה ופתרו אותה ובכך שינו את חייהם וחיי מיליונים בעקבותיהם. יש עוד אימרה מקובלת יותר או פחות האומרת: "אם רק נבין את הסיבה ונעשה את השינוי הדרוש הדבר ייעלם מחיינו ונדלג באושר לעבר השקיעה".

נחזור לאי נוחות. ושוב השאלות עלו: "האם עדיין לא הבנתי את הסיבה למחלתי? האם עדיין לא עשיתי את השינוי הדרוש? לאן עוד ארחיק בכדי לגלות את הסיבה?האם מישהו מבחוץ יכול לעזור לי למצוא אותה או שכל התשובות נמצאות בתוכי?" וזה ממשיך: "כמה סבל עליי (עוד) לעבור על מנת להצדיק את התפקיד? ואם לא אצא מ"הדבר", מה זה אומר עליי? אולי ממתי לשווא?, מה עם כל אלו שלא צלחו את ה"דבר", הם לא נועדו לתפקיד? אולי נכשלתי, אולי כל אלו שמתו נכשלו ?( בפוסט הבא ארחיב יותר על רעיון שהעלה מורה רוחני בשם ראם דאס שטוען שמוות אינו כישלון), מה זה אומר על אלוהים? מה זה אומר על צדק? מה זה אומר על החיים האלו?

20200121_131550
איףףףףףףףףףףףףףףף וגם כאשר רואה בורא עולם זה ישר זורק אותי לארץ נהדרת ולבונה עולם

ככל שעובר הזמן, ככל שאנשים מרשים לעצמם יותר לשתף, אני מגלה שכל אחד מתמודד עם "דבר" או שניים או מאה בחייו. האם כל אלו יהיו מורים? האם כל מי שהתמודד ו"צלח" ראוי לתפקיד או רוצה בו? ואם כולם יהפכו למורי דרך כאלו, האם יישארו תלמידים? מה העומק של הבור/תחתית?

20181208_144103
מה לא ידעתם?

אין ספק שנוצרה רומנטיזציה לגביי התמודדות וצמיחה מ"הדבר"(משברים, אתגרים וכו'). הרומנטיזציה הזו מעוררת ציניות וסלידה אצל הרבה אנשים.

"הכל קורה מסיבה מסוימת"

"רק טוב מונח לפנייך"

"אלוהים בעדינו ולא רוצה שנסבול"

"אתה לא מקבל דבר שאינך יכול להתמודד עימו"

"יש סיבה גבוהה לאתגר שקיבלת"

אינספור משפטי העצמה של ניצחון הרוח, אינספור סיפורים אמיתיים מעוררי השראה.

כל אלו הרשימו אותי מאוד, עודדו אותי, הרימו אותי, ליוו אותי, מצוטטים ביומן בריאות.

20200121_114711
מי אני שאתווכח עם בוב? וגם לא אפספס הזדמנות לחוש עצמי חזקה

בתחילת 2019, כתבתי את ההרצאה שלי, ניסיתי להבין מה מניע אותי לצאת לעולם לספר את הסיפור שלי, כתבתי כך: "עדיין לא הבנתי מתי נוצרה הלגיטמציה לספר את הסיפור שלי כך שיעורר השראה באחר ולמרות שעדיין לא הבנתי, אני עומדת כאן מולכם".

20200121_105706
לי זה הספיק 🙂

לאחרונה, בעקבות שבוע במרכז הלב בבת ים (מרכז מומחים לרפואה אונקולוגית אינטגרטיבית) ובעקבות שיחה עם שאולי פז מייסד המקום הקסום והמועיל הזה, החלטתי להניח לשאלות, זה עורר בי מתח מוגזם. דיברנו ארוכות על להסכים לחיות בסימן שאלה, להסכים לא לדעת. החלטתי להתרכז בעיקר, אני רוצה להחלים עבורי ועבור משפחתי. עוד החלטתי שאתמקד בשינוי העצום שהסרטן הביא לחיי ואת זה אעביר הלאה. אם חשבתי פעם שהסרטן הוא המתנה, היום אני חושבת שהמסע עצמו הוא המתנה, האהבה העצומה שנכנסה לחיי, הכתיבה, השיתופים, כמובן יומן בריאות שלי, האנשים שהכרתי, הגילוי ששינוי הוא כח העל שלי והחיבור לעולם הרוח.

היטל צד יומן בריאות
אחת מיצירות חיי. אשים לינק למטה, ניתן להשיג רק אצלי כרגע

השכל שלנו, הוא המבקש תשובות, הוא מחפש הגיון בכאוס, הוא מחפש סיבה ותוצאה, הוא מחפש נחמה.

אחד הדברים שלמדתי ועדיין הוא לשחרר את השכל כמה שיותר, מדאגותיו, ממחשבות כפייתיות, מפחדיו וחוזר חלילה.

פאק איט, חשבתי לעצמי, אני הולכת לקבל את אי הוודאות. מסקנה שכבר חשבתי שקיבלתי בעבר.

אני מאמינה גדולה בהתפתחות וזה מתבקש לשאול לשאלות, יותר מזה, זה המנוע והמניע להתקדם קדימה על מנת להפוך לגרסא הטובה ביותר של עצמינו. זה מסע של חיים. אצלי זה תקע אותי. הרעיון הגדול של לחיות בכאן ועכשיו עושה הרבה סדר בנטייה הטבעית והאנושית לחשוב על העבר או על העתיד.

המרצה/ההיסטוריונית מדברת על מה שחקרה במשך שנים רבות טרם הסרטן שלה, על "דת השגשוג", על הקשר שבין אמונה באלוהים וציות לחוקיו לבין חיים טובים ומאושרים.

לי לקח קצת זמן להתחבר לאלוהים. כאשר הציעו לי לקרוא תהילים או לשמוע תפילות/מזמורים התנגדתי ממש.ריפוי בעזרת השם. אינני דתייה, מה לי ולזה? בדיעבד הציעו לי להתחבר לעולם הרוח הדתי והיהודי ולא חשבתי שאפשר את החיבור לרוח .בלי הציות לחוקים. בהמשך גם מצאתי לי תפילה שנקראית ריפוי ואותה כתבה דור אלה גבע

יום אחד, הגעתי ללימודי הקורס בניסים. שם פגשתי את אלוהים. הגעתי מתוך חיפוש, רציתי, כמהתי להבין את משמעות החיים או איך מקבלים באהבה ובהבנה את כל מה שקורה לי ומשפיע על כלכך הרבה אנשים. מצאתי את החיבור האישי שלי אליו. מצאתי שהוא אוהב אותי, בדיוק כמו שאני. הוא אוהב את כל ברואיו וכולם שווים וראויים לאהבתו. את כולםםם, גם את החוטאים וגם את השוכחים וגם את המתנגדים וגם את המתלבטים.

אגב, הקורס בניסים כתוב בשפה נוצרית, אם אפשר להגדיר את זה ככה. יש שם את האב, הבן ורוח הקודש. כל זה לא עניין אותי, עניין אותי להפסיק את הפחד, עינינו אותי הניסים, עניין אותי להיות אור.

20200121_114054

לא חקרתי לגמריי את מה שאומר עכשיו אבל יש בנצרות חיבור חזק בין שפע כלכלי ואמונה באלוהים. על שטר הדולר רשום:

. In god we trust

אגב, גם בקורס מציעים לסמוך על אלוהים, לתת לו לשאת איתנו את כאבינו ופחדינו, להאמין ששום דבר שקורה הוא לא לרעתינו.

את הקשר הזה חקרה ההיסטוריונית קייט באולר. היא גילתה את הסרטן בשלב 4 ובתקופה היפה ביותר בחייה. כל מה שלמדה וחקרה אך לא בהכרח האמינה בו עמד בסימן שאלה.

היא חשה עצמה כ"טובה" שעושה טוב לכולם ולעצמה אז איך דבר כזה "רע" קרה לה.

תוך כדי הכאוס הפרטי שלה היא כתבה מאמר בו שאלה: "האם ייתכן שאין סיבה טובה/הגיונית/מקובלת ל"דבר" שאיתו אתם מתמודדים?

האם ה"דבר" הזה הוא חלק מהתוכנית של אלוהים?

האם כל מה שקורה קורה מסיבה מסוימת?

20200124_181721
חייבת אחד מצחיק ומעולמם הפרטי של פוגשי הסרטן. תודה לקרן לביץ על ההברקה בדיוק בזמן שאני כותבת את הפוסט הזה

בהרצאתה היא אומרת שכולנו מחפשים סיבות, כולנו רוצים הסבר מניח את הדעת, כולנו מחפשים פורמולה/נוסחה לחיים מלאי אושר בלי טיפת סבל.

הדבר העיקרי שהיא חוותה בשנות ההתמודדות עם הסרטן הוא אהבה בכמויות ובעוצמות שלא חוותה בעבר. היא לא מצאה את הסיבה למחלתה, לא בטוחה שהיא חיפשה. היא בעיקר לא הבינה איך הסרטן הגיע אליה ואיך מותה יכול לשרת הסבר טוב ככל שיהיה בו בזמן שכולם שבורים ומדוכאים מעצם האיום הזה על חייה.

א ה ב ה – זה האלוהים שלי, גם של הקורס בניסים. נס למעשה הוא בחירה מודעת באהבה ולא בפחד. הקורס לכל אורכו והוא ארוךךךך, מבקש שנאמין שאנחנו זה אהבה, שאין בנו כל פגם, להאמין שהזמן שאנחנו כאן בחוויה הפיזית הזו, בגוף שלנו, הוא הזמן המדויק עבורינו, להאמין שאנחנו חלק ממשהו עצום, להאמין שכולנו אחד ושמהותינו היא אחת והיא אהבה. כל דבר אחר הוא כפירה באמת הזו. המורה האהובה שלי נטע, כל הזמן חזרה ואמרה: " זהו קורס רדיקלי ברעיונות שלו, כל דבר אחר חוץ מאהבה הוא אשלייה, הוא השתלטות של הפחד, של האגו, של השכל".

"אלוהים הוא האהבה שבה אני סולח" שיעור 46 בקורס בניסים. כמובן שזה על רגל אחת ויש לוגיקה עמוקה ומרתקת מאחורי השיעור הזה. בנצרות יש את תא הוידוי בו ניתנת ההזדמנות להתחיל מחדש, לנו היהודים יש את יום כיפור, לאפריקאים אין יום אחד או תא וידוי והסליחה תמיד מתאפשרת. האופציה הזו של משהו שסולח לי או בהמשך אני לעצמי לא הייתה פתוחה לי בעבר. הדבר היחיד שידעתי הוא עוד ביקורת, עוד אשמה, עוד בושה בלי יכולת להשתחרר מהם ולהמשיך הלאה. סליחה היא מתנה אדירה והיא תמיד נכונה ואני ממליצה מאוד להיעזר בה.

אני חושבת שהנסיון הזה, של לחיות בסימן שאלה, הטיב איתי. אני גם חושבת שמצאתי יותר מסיבה אחת להופעת הסרטן בחיי. מבחינתי אין טעם לחפור בזה יותר.

תודה לאל.

תודה לכל מי שמלווה אותי ומסייע לי להאיר את החושך שקיים בי ולעיתים משתלט וצובע הכל בשחור. תודה לאמונה ששרדה משברים. תודה לחיבור עמוק אליי. תודה שאני מסכימה להשתנות כל הזמן. תודה למשפחה שלי על אמונה שלמה בריפוי מלא. תודה על אהבה.

תודה לכן/ם שקראתן/ם.

לינק לרכישת יומן בריאות. מאמינה שכל אחד יכול להיתרם מהספר הזה ולצאת לדרך חדשה ומרתקת

https://bit.ly/2D0KjCg?fbclid=IwAR3Bjruk16lbJ7OHiatiubdl1CHdMR6Sr1tKeLhHZbPP60OKUSqsWFhVeDo

לינק להרצאת טד הנפלאה

https://cp.responder.co.il/link.php?lid=17975097&sid=229190329&k=4c77eb281e3d64faafcd4504e23daf94

המייל של ג'ון ג'יקובס

שלומות,

הפעם בעקבות הרצאה שהשאירה עלי רושם חזק במיוחד

ועם הרבה חומר למחשבה,

במצב רוח קצת יותר פילוסופי מהרגיל ( כן, זה קורה גם לי)

חשבתי ששווה לשתף.

לינק להרצאה המקורית בטד בסוף המייל.

קייט בולר היא היסטוריונית, שחקרה זרם בנצרות שנקרא בשם החיבה "דת השגשוג",

זאת בזכות ההבטחה הגדולה שהאל רוצה שנשגשג.

ההנחה היא, שאם האמונה שלנו מספיק חזקה, האל מזכה אותנו בבריאות ושפע.

לתפיסתם, החיים הם כמו בומרנג.

אם אתה אדם טוב, דברים טובים יקרו לך.

תחשוב חיובי, דבר חיובי – הכל אפשרי כשאתה מאמין.

קייט מעולם לא החשיבה את עצמה חלק מהקהילה הזו אלא רק חוקרת, שמתבוננת מבחוץ.

היא מספרת שבתחילת המחקר, הרעיון של "להיות מבורך" לא היה מה שהוא היום –

אחת הקלישאות התרבותיות הפופולריות, ואחד ההאשטאגס הכי משומשים באינסטגרם.

היא לא היתה מודעת לכך, שדת השגשוג הפכה לדת ההמונים, בעיקר של חילוניים.

רק כשחלתה הבינה עד כמה ספגה את הרעיון, שמידות טובות והצלחה הולכים יד ביד.

אחרי שנודע לה שחלתה, זאת, בתקופה הכי טובה בחיים שלה,

מצאה את עצמה שואלת שאלות כמו: "למה זה קרה לי? מה, אני לא מספיק טובה"?

היא הודתה, שדת ההצלחה הניעה אותה להשיג הישגים ולחלום בגדול.

אלא, שהפעם היא לא יכלה להחלץ מהסיטואציה בעזרת מניפולציות מחשבתיות ואמוניות.

דת השגשוג אכזבה אותה – לא עמדה במבחן המציאות.

כל הדברים שחשבה שיגנו עליה מפני אירוע כזה לא יכלו להציל אותה:

העבודה הקשה, האישיות, ההומור וגם לא הפרפספקטיבה.

היא פתאום מצאה את עצמה מול שבריריות החיים בכל הדרה.

כשאנשים ציפו ממנה להגיד שהמחלה היתה מתנה גדולה

ושלעולם לא היתה חוזרת למה שהיה לפני היא ענתה:

"לא. לפני המחלה היה יותר טוב"

כמה חודשים אחרי שחלתה, כתבה מאמר לניו יורק טיימס, שהציג את ההרהורים שלה,

ובעיקר התמקד בשאלה: איך חיים, בלי הסברים לדברים הרעים שקורים לנו?

האם אולי עדיף לחיות בלי נוסחאות גרנדיוזיות,

שמתיימרות להסביר למה כל אחד מקבל את מנת הצרות שהוא מקבל.

כוונתה במאמר היתה לעודד אנשים להרגיע את הצורך בהסבר "הגיוני" לכל דבר.

בעקבות המאמר היא קבלה אלפי פניות מקוראים.

במקום להרגיע את הצורך בהסברים, אלפי הקוראים שכתבו לה

ניסו בכל כוחם לספק לה הסברים מתקבלים על הדעת לשאלה למה חלתה.

נאמר לה שהמחלה היא חלק מתכנית

שחלק מהתכנית היא לחוות את המחלה כדי שתוכל לכתוב עליה

שהמחלה היא מבחן לאישיות שלה ולכוח הרצון שלה לחיות

או עונש על משהו נורא שעשתה.

כולנו רוצים נוסחאות היא אומרת

כולנו רוצים הסברים וסיבות הגיוניות לכל דבר.

אנחנו רוצים לוודא שנקבל את השכר המגיע לנו בעבור העבודה הקשה שלנו

אנחנו רוצים שהמאמצים שלנו יוכרו ויתוגמלו וששום דבר לא יהיה לחינם.

לסיכום מה שלמדה מהחיים עם סרטן סטייג' 4 היא אומרת:

"אין קורלציה קלה ואוטומטית בין מאמץ ותוחלת חיים".

ובאותה נשימה היא מוסיפה, שבזכות המחלה

היא חוותה אהבה, בעוצמות שלא ידעה שקיימות.

זו המתנה הגדולה מבחינתה.

לא הסבר – פשוט מתנה.

"לצערי אני לא יכולה להציע נוסחאות פלא לבריאות או אריכות חיים.

החיים מורכבים מאירועים נפלאים ונוראים, יפהפיים וטרגיים, מקסימים וקשים .

החיים ישברו לכם את הלב ויקחו את כל מה שיש לכם

אבל בתוך החשיכה יש גם יופי ואהבה.

ומדי פעם, פה ושם, זה גם ירגיש מספק."

 

הפעם  משאירה אתכם עם זה כמו שזה.

את שלי אוסיף בהזדמנות אחרת ♥

ג'ון ג'יקובס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: