מכורה/ מכור/ מכורות/ מכורים

 

כבר התחלתי לכתוב את הפוסט הזה. לפני כחודש. באמת. משום מה הוא נמחק. איזה באסה. התחלתי ועזבתי. כאשר חזרתי אליו הוא כבר לא היה. מעניין.

עזבתי אותו כי הוא הציף לי מלא שדים. השד של חוסר הבטחון, השד של הפחד לדבר ככה בהכללה, השד של אולי אני מבקרת ומי אני בכלל ועוד. זה הציף גם את השאלה האם אני עדיין מכורה? התשובה היא כן. למה אני מכורה? זו כבר שאלה אחרת 🙂

כולנו מכורים. אנחנו אפילו גאים בזה. פעם מכור הייתה מילה גסה, קשה, היא העלתה קונוטציה של עליבות, של חוסר, של חולשה, של ריקבון.

התמכרות לפי ההגדרה המילונית (אתר מילוג)- התמכרות היא מצב של תלות פסיכולוגית וגופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. ההתמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו הגירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד.

טוב, הבנתם. כולנו מכירים מכורים "אמיתיים" לסמים, לאלכוהול, למין, לעבודה. מה עם המכורים לנייד, לפייס, לעיתון, לקפה של הבוקר, לסיגריה, למשהו מתוק ליד, למלח, למוצרי חלב, לסוכר, לחדשות, לניתוחים פלסטיים, לנקיון וכו'.

ואם אנחנו מכורים, אז שואלת אותי ואתכם, האם אנחנו בוחרים בהגיון? בוחרים ממקום נקי?

גם לי, עדיין, יש צורך במשהו חיצוני שיסתיר קושי פנימי. העניין הוא שאני מודעת. ברור לי היום מה הקושי וגם מה עושים איתו.

אני לא פסיכולוגית, רק (כמעט) אנתרופולוגית  שתמיד עניין אותה אנשים ולמה. על עצמי יודעת לספר למה הייתי מכורה.

רק ללחם, למאפים, לבצק, לעוגות או בשמם המגרה פחמימות ריקות.

רק לדיאט קולה. רק מלאאאא שנים. הייתי מכורה גאה. מי לא מכיר את הסלוגן של "קוקה קולה"? טעם החיים. האם לחיים בלי קולה אין טעם? מי יותר פאטתי פה? אני או הם?

רק לחטיפים ולג'אנק פוד. יש יותר ג'אנק מקרקר בטעם קוקוס ב 14 באט? לא נראה לי.

רק לסיגריות

רק לשאכטות ( רק בסופי שבוע, קריצה )

רק לקפה

רק לפחד ( איזה שתרצו, שתלוי בי ושאינו )

עד כאן, כרגיל לא?

עד כאן שלי.

לא חסרות עוד התמכרויות. מה עם אכילה רגשית? מה עם דיאטות? מה עם התמכרות לקניות? מה עם התמכרות ללימודים?  מה עם התמכרות לסדר? מה עם התמכרויות לביטוי רגשות ( לכעוס? לצעוק? לבקר? לויכוחים)

מה לא אמרו על השתוקקות? מה לא אמרו על גמילה? מה לא אמרו על הרגלים או שינוי שלהם? יש משהו שאנחנו לא יודעים?

אז למה כל כך קשה להפסיק?

כי אנחנו מ כ ו ר י ם.  אין לנו שליטה. לראשונה הבנתי עד כמה. הבנתי את זה כבר לפני המון שנים, אבל בתור מכורה פעילה לא יכולתי להפסיק. ניסיתי, בחיי שניסיתי. ניסיתי וחזרתי להרגלים הישנים. מי לא מכיר את "נגעת, נסעת"?

שנתיים כמעט שאני "נקייה" לחלוטין. בספרה "שביל הזהב לריפוי טבעי" כותבת שרה חמו על החומרים הממכרים שקיימים היום בבתים של כולנו. מלח, סוכר, קפאין בקפה או בתה, תבלינים, קמח לבן, אלכוהול, סיגריות.

מה אני עושה סיפור, אתם שואלים? כולה קצת מלח… תמיד פחדתי להיתפס כ מיסיונרית בעיני כל האנשים שלא עשו שינוי קיצוני כמו שאני עשיתי. לא גיליתי את האור ואני בטוח לא יודעת מה נכון לכל אחד ומתי.

הכוונה שלי היא לא ליצור אשמה או בושה או חלילה הלקאה עצמית וחוזר חלילה. הכוונה שלי היא להרגיע, או אולי לנסות להסביר למה אנחנו לא מפסיקים הרגלים שמזיקים לנו.

למזלי, יש המון מחקרים אשר מראים את נזקי ההתמכרויות. לצערי, לא רואה את הסוף.

אני חושבת על הבנות שלנו, על הילדים של כולנו. הם נולדו לממלכת הבמבה והצ'יפס. מי הגאון שחשב לזרוק תפוחי אדמה לשמן רותח?. פעם לא ידענו את נזקי הממכרים, היום יודעים. יודעים ומשנים. לאט או מהר. קיצוני או בהדרגה. יש גם שמתעלמים. הכל קיים וידוע. אנחנו מבוגרים, יש לנו מודעות, יש מסננת. מה איתם? למה שיבינו או יקבלו שזה לא בסדר? הרי כולםםםםםם עושים את זה. הם גם לא רואים את הנזקים המצטברים. הם לא יודעים אחרת. הם לא מודעים לכוחות הפועלים על השוק. הם רק רוצים קרטיב, סוכריה, חטיף ואז עוד. למה? כי זה ממכר.

אני מאוד אוהבת מוסיקה. מוסיקה של צעירים. מי מקשיב למילים? לאן מחלחלים המסרים?

מי שרואה סדרות רואה שכמעט בכל סצינה יש למישהיא/הוא כוס יין/כוסית/בירה ביד. מי שרואה סדרות יודע שבסופשבוע מתפרעים כי כל השבוע עבדנו קשה. מי שרואה טלויזיה בכלל, רואה את הבמה שנותנים למכורים ( זוהר ארגוב, נרקוס וכו'), רואים שכולם מעשנים, רואים התנהגות מינית מוגזמת ( מישהו אמר משחקי הכס) רואים שכאשר מישהיא מבואסת אז היא "תרד" על קופסת גלידה או חבילת עוגיות.

מי שמקשיב לפרסומות שומע מסרים לא תמימים בכלל לגביי איך מתמודדים עם קושי.

יש ארוחה משפחתית מעיקה? תשתו משהו

אתה לא זורם? תשתה משהו או תעשן, יבוא לך

אתם רוצים לבקש סליחה? להשתחרר? לשים $#%? תשתו משהו

משעמם לכם? צאו לקניות

רוצה להיראות מגניב, עשיר, בסטייל? קנה סמל סטטוס כזה או אחר

חברה שלך עזבה אותך? צא לבר, עם החברים, תשתה משהו, זה בטוחח ישכיח אותה. לפחות לערב אחד. מה עם שאר הימים?

בפסח או בראש השנה זה ממש צרם לי.

וככה אוכלים לנו את הראש. ואנחנו מה אוכלים? מה שמראים לנו, מה שנותנים לנו, מה שמוכרים לנו.

אפשר אחרת. אפשר לנסות. אפשר לאט. אפשר בהדרגה. אפשר להתאמץ ולשנות.

צריך להתאמץ ולשנות. אין צורך שאגיד/אפחיד. אפשר לשנות את עצמינו וכך יידבקו אחרים.

אפשר וכבר קורה. כתבות תחקיר/ קבוצות בפייס/ סדנאות – האמת מחלחלת למודעות. כרגע זה נראה מאוד מבלבל, אנחנו בעידן השפע, יש שפע של מידע ושפע אפשרויות לכאן או לכאן.

הצהרתי בתחילת הפוסט שאני מכורה. למה אני מכורה היום?

לציוץ הציפורים, לים (תמיד), למדיטציה, להליכת הבוקר המרעננת, לשינה מוקדם, לחציל מטוגן של אבא שלי, לבמבה (למה לבמבה אין טעם לוואי כמו לשאר החטיפים?).

 

 

אני מכורה לחיים, להתפתחות אישית, לשקט, לאהבה, לחו"ל.

מה איתכם?