הכל שחור, מפויח
שוק, הלם, אימה
אני נוגעת בגופי, בפניי, אני עדיין שלמה
לא מאמינה שזה קורה לי
כלומר, כאילו התכוננתי לרגע הזה אבל לא מאמינה
מביטה לשמיים, מחפשת תשובות
איך? למה? איך? איך? ולמה?
רכבת הרים רגשית שלא עוצרת
פחד, חרדה, קוצר נשימה, אין לי כח, יש לי כח, זה אפשרי, חיוך, הקלה, מועקה וחוזר חלילה
אני מוגנת, אני אהובה
הכל מורגש ונספר
דקות, שעות, ימים
מה עושים מכאן?
מחכה לתשובה
חזרה לבסיס, לפשטות
חזרה למנטרות חדשות וישנות
העלאת תדר
חרדה הולכת ובאה, שמחה וצחוק תופסות מקום
אני מוגנת, אני אהובה
שאריות מהתופת עדיין כאן
זה אפשרי
מסתכלת לעתיד, רוצה לשחרר את העבר ( כל עבר, גם זה שלפניי שנייה)
חוזרת לשמיים, הם בהירים וכחולים
ניסים קורים כל הזמן
נושמת
משתחררת
ממשיכה
מקבלת תשובה.
בבדיקה השגרתית התלת חודשית נמצא "ממצא". סחרור הבירור בעיצומו. בירור לגביי מהות הגידול, לגבי גודלו, לגבי מה עושים איתו ועוד. בתוך כל הכאוס הזה אני מוגנת ואהובה. מוגנת ומוקפת במטפלים וברופא מנוסה (מכירים את זה שאתם אומרים על הרופא שלכם שהוא הכי טוב בארץ? אז כזה) . אהובה ועטופה על ידי המשפחה שלי, החברים ועל ידיכם. חוץ מזה שה "ממצא" הטריד אותי הטרידה אותי השאלה איך לעזאזל אני משתפת אתכם. איך אני שכותרת הבלוג שלי, לבן על גבי שחור, החיים אחרי (אחריי!!) סרטן וקרוהן. מה זה אומר עכשיו? עליי? על הסרטן? על הדרך שלי? מה זה יעורר אצלכם?. למזלי יש איש אחד שאוהב אותי מאוד מאוד מאוד ומחזיר אותי לכאן ועכשיו ואומר שככה זה בדיוק החיים ואין הבטחה לרק טוב או לרק רע, ושנתמודד עם כל מה שיבוא. החיים כל הזמן בשינוי, הנק' הזו שאני נמצאת בה עכשיו היא רק נק' בזמן וגם זה יעבור. מבטיחה, בעיקר לעצמי.
מרגע שיצאתי לאור, התחייבתי בפניי ובפניכם לשתף. יש שתי אופציות ואחת מהם הייתה פשוט לא לשתף. האופצייה הזו שייכת לאני הישנה וכבר לא רלוונטית, עכשיו נותר רק האיך. החלק הקשה ביותר זה לספר, להורים, לאחים, למשפחה, לחברים. לעבור מאחד לאחד ולספר… החלק הזה מתיש אותי ואני מאוד מבינה למה ויתרתי עליו בפעם שעברה. מתנצלת מראש בפני מי שקורא על זה כאן ולא סיפרתי לו אישית. לספר על זה לא תואם את הסיפור החדש שלי על זה שאני בריאה לחלוטין, בבקשה הבנתכם. לאיך יש כמה גרסאות. כתבתי תוך כדי, אחריי ושוב פעם בדיעבד. קיבלתם את הבדיעבד שמספר על התוך כדי ועל האחריי. אומרים על סרטן שזה הסימפטום ולא המחלה עצמה, ואם גם אתם שואלים את עצמכם איך זה קרה אז יש לי תשובה, אני חושבת… מאז ינואר 2016 שיניתי את חיי לחלוטין, כמה חוד' אחריי שהגוף היה נקי מסרטן הרשיתי לעצמי לעשות כמה שינויים בתזונה, פחות הקפדתי על כל מיני דברים שבהם הקפדתי בעבר. למעשה ההתפתחות של הממצא זה ממש ב3-4 חודשים אחרונים. תשובה שעד עכשיו מבאסת אותי ומשאירה אותי באשמה. זהו! לא יותר. זה חשוב להבין מה קרה ולמה אבל זה שייך לעבר ומפריע לי להתרכז בהווה ובוודאי לא תורם להתכווננות בעתיד.
ושוב, חוזרת לדרך, יותר מדוייקת, יותר נחושה, יותר מאמינה בריפוי טבעי, יותר משחררת את הספק והפחד.
יצאתי לדרך, אעדכן מהשטח.
Hakuna matata
אוהבת
הבלוג שלי 
אורית יקרה,אין מילים לתאר את הרגשות הגועשים בתוכי בזמן קריאת הפוסט..מחזיקים ומחזקים,כל מה שתצטרכי אל תהססי..ושימרי שימרי שימרי,קודם כל על עצמך..אנחנו כאן בשבילך באמת..בבקשה תבקשי כל מה שאת רוצה וצריכה.
לוקה
אהבתיאהבתי
לוקא יקרה, הרגשתי אותך בכל מילה ומילה. תודה שכן קראת וכן הגבת ושאת חושבת טוב עבורי ועבור משפחתי. הכל בסדר.אני מודה לך על הצעת העזרה מכל הלב.אוהבת
אהבתיאהבתי
אורית יקרה ויפה, כבר אמרתי לך פעם שאני חושבת שאת גיבורה, וכל צעד שלך מוכיח זאת שוב ושוב, ואני המנותקת (אין לי פייסבוק) כל פעם בדיליי נפעמת ממך מחדש. מזל שאנו נפגשות מידי פעם כדי שאוכל לתת לך חיבוק ונשיקה ואולי כך תרגישי את הערצה והאהבה שלי אלייך, והייתי רוצה להאמין שזה נותן לך אפילו קמצוץ של כוח, כי את וכל העשייה שלך נותנים לי המון השראה וכוח. תמשיכי בדרך שאת בוחרת ומאמינה בה – כי אני מאמינה בך בלב שלם! שלך הדס.
אהבתיאהבתי
חברה יקרה שלי, לא ידעתי שאת כותבת כלכך יפה! אני מקבלת הרבה יותר מקמצוץ של כח,אני מקבלת אויר ואהבה שבנוסף למה שאני אוכלת זה מספיק :)אוהבת אותך ושמחה שאת איתי.
אהבתיאהבתי
מעריכה מאד את החשיפה שלך, והאכפתיות., והרצון להעניק לאחרים מהחוויה הפנימית שלך, שהיא שלמה עם העליות והמורדות. את מרגשת וכותבת מרגש., מעוררת השראה. את הולכת בדרך הלב ומסכימה להיות עם הכל כשלם. מאחלת לך רק שתמשיכי בדרכך. חזקה וחלשה. עם העוצמה והיופי הפנימי שלך.
אהבתיאהבתי
שרונה יקרה
תודה רבה רבה על שכתבת לי, מרגש אותי שנגעתי בך והנה זה חוזר אליי וממלא אותי באהבה.תודה
אהבתיאהבתי