דייייי כברררר

הפוסט הראשון היה אמור להיות על אהבה עצמית ובכלל היה חיובי כזה ונחמד. אבל בחיים כמו בחיים, יש רגעים שבהם האמונות שלי נבחנות, אז בעודי מסתובבת לי מבסוטית על עצמי ובטוחה באהבתי לעצמי עד ש…שוב אמרו לי שאני רזה. מדיי. שלושה ימים ברצף. שלוש נשים שונות. ומה יהיה? ואז עלה לי דיייי כבררררר

דיי להגיד לי שאני רזה

אני יודעת

אני רואה

כבר ירדתי מלא מידות

אני מבואסת מזה

דיי כבר

זה נוגע בי ומהדהד הרבה אחריי הכמה דקות שלקח להן להגיד את זה

ובא לי לשים זין

בא לי לענות לא יפה ולומר, זה ממש לא עניינכן

בא לי להעלות במשקל

בא לי לא להתייחס

בא לי לצעוק

דיי כבר

מאז שיניתי את אורח חיי, אני בשינוי עצום, אני עדיין בהחלמה, גם אני לא מכירה את עצמי המשתקפת אליי מן המראה.

זו לא פעם ראשונה שמעירים לי וכנראה לא תהיה אחרונה, אבל בסבב הזה הבנתי למה זה כלכך נוגע בי

אחד הפחדים (המודחקים) שלי בתור חולת קרוהן* היה, להיות חולת קרוהן שרואים עליה. רזון מתקשר אצל רובינו לחולי לכן גם החרדה לרדת עוד ועוד במשקל.

במשך כל שנות המחלה לא ראו עליי למעט בתקופות של התקפים או כאשר שמרתי על תזונה נכונה.

*מחלת קרוהן- לא ההגדרה הרשמית וגם לא הגדרה שאני מאמינה בה כיום, אבל בהחלט הגדרה שהאמנתי לה שנים ארוכות.

מחלת מעי דלקית, מחלה אוטואימונית, דלקת יכולה להופיע בכל חלק של מע' העיכול, אצלי זה במעי הדק, במעי הגס ובפי הטבעת.

הדלקת משפיעה על ספיגת רכיבי המזון החיוניים, על היציאות, על המשקל, על ההרגשה הכללית ועל איכות החיים.

חסכתי מכם את הנבואות, הההפחדות ואת הסיבוכים האפשריים.

העניין הוא כזה, אני בריאה, אני לא חולה, הבדיקות שלי טובות, רופא הגסטרו בשוק חיובי ומשתף פעולה, חיוניתי גבוהה, המלווה התזונתית שלי לא מודאגת אפילו טיפה, בשינוי כזה הירידה במשקל מתבקשת וצפויה.

אבל, מסביב כולם מודאגים, כמעט כולם.

האמת היא שאתם לא יודעים את הכל, וגם אני לא.

ברור לי שההערות נובעות מדאגה ואפילו שנאמרות בעדינות או בטאקט זה נוגע ומכאיב.

דבר שאני כן יודעת בוודאות זה שהכל בחיים זה רגעים וגם זה יעבור.

אני גם יודעת שמה שהכי חשוב הוא שאני בריאה.

אני יודעת בוודאות שאני אהובה על ידי משפחתי וחבריי.

אני יודעת שאני אוהבת את מי שמסתכלת עליי מהמראה.

ולא,

לא אחזור לתרופות, רק כדי להעלות במשקל

לא אכניס לפי אוכל לא בריא או מעובד רק כדי להעלות במשקל

לא אתחבא כדי להימנע מהערות

לא אהיה מבואסת מעוד הערה (אמן)

יצאתי למסע החלמה לפני שנה וחודשיים, היה ברור שארד במשקל, לא היה ברור כמה.

שיטת קינגסטון, השיטה שאני חיה לפיה, היא שיטה המאמינה בכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף. מרכיביה הם תזונה, שינה מספקת ופעילות גופנית יומיומית. כל אלו תומכים ומעודדים את כוחות המערכת החיסונית להתגבר על מחלות.

התזונה מבוססת ברובה על ירקות חיים ומבושלים, מעט פירות ומעט חלבונים ושומנים מן החי. ( גבינת עיזים, ביצים ודגים). יש גם לחם, אבל כמו שאומרים בקינגסטון, עדיף שלא.

הפוסט הראשון אם ארצה או לא הוא על אהבה עצמית.

על לאהוב את עצמי למרות

על לאהוב את עצמי בלי קשר לנסיבות

על לאהוב את עצמי על כל מה שכן יש

על לאהוב את עצמי מבלי לדעת מה יהיה

על לאהוב את עצמי במיוחד כשאני מפחדת

בבואי לחגוג את האהבה העצמית, קבעתי לי יום צילומים, הצטלמתי בעבר, אבל הפעם זו הייתה פעם ראשונה ששמחתי לקראת הצילומים

ושיתפתי פעולה בטבעיות ובנינוחות.

אז חוגגת איתכם את הפוסט הראשון

עם תמונות חדשות

עם תובנות נהדרות

עם צמיחה נוספת

ועם האמת הזו שהכל, תמיד, מדויק עבורי

ועוד קצת

פוסט זה מוקדש לכל מי שאי פעם זכה בכינוי שהוא יותר מדיי

רזה או שמן, נמוך או גבוה, יפה או לא, קול גבוה או נמוך…בקיצור הבנתם.

תודה למשפחה שלי שממש ממש לא מעירה לי למרות שיודעת מה הם חושבים.

תודה לכל מי שסביבי ואוהב אותי בדיוק איך שאני

תודה למחמיאות לי בכל מיני סיטואציות

תודה לאהוב שלי שלא מבין על מה כל המהומה.

דברים שמשמחים אותי

אני אקסטרה סמול. אני. בחיים לא הייתי מאמינה.

יש בחנות בגדים שאני קונה בה בגדים שקטנים עליי. נשבעת

איך שהבגדים יושבים עליי, בול כמו שאני אוהבת

כשהמאמן כושר שלי אומר לי להכניס בטן… מה הוא לא רואה שהיא כבר בפנים?